הבטן שלי יצאה. מזל שאין לי מראת גוף בבית כי אחרת היינו מנהלות שיחות על שיחות שכאמור הכל במקום. הבטן התחתונה שלי לא מהודקת ולא חזקה כמו...

בערב ההוא בין תנוחה אחת לאחרת, בין הספה, לכורסא, למיטה, הרגשתי את האנרגיות של שנינו, עגולות ומרוככות, גולשות על אותו התדר.

דרך חוויות חיינו אנחנו לומדים את עצמנו. בין אם מדובר בסיטואציות עמוקות ומתמשכות ובין אם מדובר באפיזודות חולפות. מה נדלק אצלי הפעם ודרך מה?

בבוקר הראשון הבנתי איפה אני נמצאת ושאלתי את עצמי –למה חזרת? שאלה שלא קיבלה תשובה ברורה אז ולא קיבלה כזו עד היום.

באחד הלילות, עת ניסיתי לשחרר את החרדה מחוסר היכולת שלי להירדם בנינוחות, שמעתי קולות שהגיעו מהדירה הצמודה. פתחתי את עיניי.

לאורך הזמן וברגעים מסוימים המקלחון היה המרחב השקט היחידי שלי, בו יכולתי לפרוק ולהתפרק, בין אם בדמעות או בליבידו.

הכמיהה שלי לזיונים מטורפים וארעיים נפגשת עם מציאות זוגית וחקירות פנים על הסיבות לרצות לתבל מרחבים. כאשר אני בוחרת לשחק קרוב לגבול אני יודעת

החופש שלי בא לידי ביטוי גם בהתעלסות עם עצמי, כאשר יד אחת מלטפת את החזה והאחרת חוקרת את נבכי נשמתי תוך שהיא חודרת לאט ובסבלנות לתוכי.

לימדו אותנו הרבה על זוגיות, יותר נכון קבעו לנו מהי וכיצד היא אמורה להרגיש ולהיות. אבל מה קורה כאשר אנחנו חווים משהו שאינו תואם את הצ'ק ליסט

אני לא גומרת מחדירות. אני גם לא סובלת שחודרים למרחב שלי על אף שאני חוטאת בזה לא פעם. כלומר חודרת למרחבים לא שלי.

"אולי כשזה מאוד נאמן למקור, המקור ישמח לקבל עוד השראה" הוא אמר, כאילו ההשראה שלי נעוצה רק באפיזודות מיניות חולפות, והמילים הבוטות שלי נכתבות

"תכירי" היא אמרה וציינה את השמות של שנינו עת נעמדנו כולם. ועוד לפני שהדג הנא הוגש לשולחן, משהו נע אצלי בין הרגליים. הוא לא הטעם שלי באהבה...

הנטייה לשפוט את עצמנו על התחושות והרגשות המציפים אותנו ועל הסיבות בעטיין אנחנו פועלים, לא ברורה לי, ועדיין