אני לא גומרת מחדירות. אני גם לא סובלת שחודרים למרחב שלי על אף שאני חוטאת בזה לא פעם. כלומר חודרת למרחבים לא שלי. לעיתים אני חדה וחותכת, מסיקה מסקנות מהר ומנסחת אותן החוצה ממני ברהיטות. לפעמים אני מהירה מידי, לפעמים נינוחות היא לא מנת חלקי.
אני מבשלת ארוחות בבית המשותף; עוף בבירה, אורז לבן, ירקות צלויים בתנור, ירקות טריים רוקדים בתוך קערות. אני אוהבת לבשל, תמיד אהבתי. יש בי געגוע עמוק אליה, אל הדמות המשוחררת, אל האישה שארזה מזוודות, עלתה על מטוסים , נשמה ריחות של מאפים טריים ואמרה: may I have this one please בעודה מצביעה על קוראסון המערסל בתוכו גבינה ונקניק. לפעמים אני רוצה לבשל רק לעצמי.
אני מתגעגעת אליה, אל הלא מבוייתת, אל זו שעברה בין דירות ובין חדרי שינה, זו שניהלה לו"ז פרטי משל עצמה. זו שישבה על חלונות עם חלוק משי והקשיבה לפלייליסט בווליום גבוה בדיוק כמו שהיא אוהבת. אני חושבת עליה ומתעלת אותה במחשבות ולוקחת אותה לסיבוב. אני מפנטזת עליה במקלחת ומצמידה את זרם המים אל האיבר שבין רגליי.
השיחה הפנימית שלי על מיניות וסקס עוברת התפתחות עצמאית כבר תקופה. אני נפגשת עם נעמה אשר חווה רגעים חסרי חרמנות וחסרי השראה. נעמה התוהה על משיכה והמתמודדת עם העובדה שזוגיות קבועה ויציבה מעמתת אותה עם הבלוף הגדול שמכרו לה על מערכות יחסים ועם, ובכן- האמת.
ומהי האמת?
הליבידו שלי הוא כביש רב נתיבים גם בתקופות מופלאות של זוגיות. ישבתי לידו בבית הקפה וגופי הגיב אליו באופן מיידי. רטטים בוטים הורגשו במוצנעים שלי. זה לא אומר שלקחתי אותו איתי לשירותים, זה גם לא אומר שלא רציתי. התענגתי על הכיווצים הקטנים שהרגשתי, על המתח המיני שהורגש בבירור, על הפיזיות הנקייה של החוויה. אני שתיתי אמריקנו והוא שתה אספרסו קצר.
בתוך הבית שלנו יש שקט ורוגע והכל בו נכון ומתאים למידותיי. אני מנהלת חקירה אישית ופעילה על המהות הזוגית בחיים אינדבדואלים. וכיצד אני משלבת בין נעמה של הבית לנעמה של עצמה, זו הנקשרת לי עם חופש; החופש להתעורר לבד במיטה, החופש להחליט מתי ואיפה, החופש לאהוב מבלי לקשור את זה במפגשים משפחתיים בימי שבת. אני לא אוהבת מפגשים משפחתיים בימי שבת.
יצרים אינם מתעוררים ונרדמים בהתאם לסטטוס בתעודת הזהות או בפייסבוק, הם בהחלט מתקיימים ובעצימות משתנה תלוי במידת הכנות בינינו לבין עצמנו. אני מפנטזת על זיונים על הקיר ועל ריח של מיצי גוף מהול בעשן של שאכטות. אני מתגעגעת להליכות ארוכות ולערבים שלמים עם עצמי.
פרידות מהאני הישן או הלא רלוונטי הן קשות וחוויתי כמה כאלה בחיי. אבל אני מתגעגעת אליה ומוצאת את עצמי מתעלת אותה בשירותים ציבוריים, במילים חדות, במחשבות על נדודים. אני רוצה לחדש איתה את הקשר, ובבקרים העייפים שלי אני תוהה איך אני יכולה לעשות זאת, כאשר אני זו אני של הרגע הזה והיא יושבת מולי.
אני לא רוצה להיפרד ממנה, אני רוצה למצוא דרך חדשה ומותאמת אליה. אני מאוהבת בה ונמשכת אליה והיא חסרה לי כל כך. בבית יש מכונת קפה, ובת הזוג שלי מכינה לי בכל בוקר או בכל רגע שאני רק רוצה, כוס גדולה של הפוך חזק על מים וסויה. אני אוהבת את הקפה שהיא מכינה לי. אני גם אוהבת את הקפה במעדנייה מתחת לבית.