"אני מת לפרק אותך" הוא כתב ואני לא נבהלתי, אפילו לא לרגע. למעשה, חום הגוף שלי עלה והתמונה של שנינו מתפרקים ומפרקים הופיעה בראשי ושלחה את ידיי אל בין רגליי. אני לא מרגישה אשמה כשאני מאוננת על אנשים אחרים. כשגמרתי משהו התרחב בתוכי, והחזיר תחושה מוכרת של נעמה שאני מתגעגעת אליה מאוד.
ככל שמערכת היחסים שלי מעמיקה ומתייצבת כך שאלות על חופש אישי צצות ומבקרות במרחב. אני נזכרת בנעמה ששהתה בדירות זמניות בתל אביב, שנדדה עם מזוודה ושקית כחולה של איקאה. נעמה שלמדה מינימליזם מהו, שהתעוררה בבקרים ואכלה בורקסים לצד הקפה ועדיין השילה ממשקלה. נעמה שחוותה את רחובותיה של תל אביב דרך הרגליים ודרך פרטנריות ופרטנרים שונים אשר ביקרו במיטתה.
זיונים קוגניטיביים לצד זיונים פיזיים מילאו את באר התשוקה וההשראה שלי. ערבים שלמים ישבתי על חלונות בחלוק המשי הפרחוני, אוחזת סיגריה בין אצבעותיי ומתענגת על השירים בפלייליסט. כתבתי המון, כמעט בכל רגע נתון נכתבו שורות בראשי אשר חברו לטקסטים על חופש, גבולות גזרה ומשברי אמון עם אמא.
בתוך הבית הנוכחי והמשותף לי ולה יש מצלמות וינטג' שחלקן לא עובדות ולחלקן יש סיכוי לעבוד. רהיטי וינטג' לצד ספה מודרנית וסלון פרוש שטיח אשר נקנה בחנות יד שנייה. בבית שלנו יש פטיפון ורמקול של JBL. אנחנו כבר שנה יחד ושנה לא כתבתי, שנה שלא הצלחתי לשבת בבית קפה קטן ולכתוב את כל מה שאני עוברת במחשבות, בגוף, בבטן ובלב. המוח שלנו מייצר קישורים והקשרים מתוך מידע שיש לו וכזה שהוא מכיר. המוח מייצר קישורים כדי לצמצם אי וודאות ולספק תשובות . המוח שלנו מייצר משוואות, לעיתים חד ערכיות.
האם הזוגיות שלי לא מעוררת בי השראה?
בפעם ההיא כשהוא עלה לשתות כוס תה בביתי הכל היה ברור: שאני בזוגיות, שזה הבית שלי ושלה, שאנחנו נמשכים אחד לשניה ושהוא יושב בקצה האחד של הספה ואני בשני. לא דיברנו את זה, לפחות לא בבוקר הגשום ההוא. התענגתי על המתח המיני אשר נכח בעצימות גבוהה והורגש באופן ברור ופיזי כל כך. כאשר הוא יצא מפתח ביתי נשכבתי על הספה ופירקתי את המתח המחרמן עם עצמי.
המוח מייצר הקשרים כדי לצמצם אי וודאות ולתחום את מרחב התהייה.
האם אני נמשכת פחות לבת הזוג שלי?
בתוך הרגעים השונים והשנויים במחלוקת, אני נפגשת עם נעמה אשר חווה ספקטרום רחב של רגשות ותחושות; חוסר חרמנות והשראה, רצון להתהלך לבד ברחובות תל אביב, רצון להתחבק איתה כל הלילה ולעשות מקלחות משותפות, לאונן על הספה ולגמור כמה פעמים על מישהו או מישהי שהם אינם בת הזוג שלי בזמן שהיא ישנה בחדר הסמוך.
אני חווה את כל אלה ברב מימדיות ומנסה לזקק את שאלת המחקר, או לפחות להודות בה, או אולי לחיות איתה בשלום. מערכת היחסים שלי מתפתחת במקביל להתפתחותן של שתי האינדבדואליות :
אני והיא, וככל שהזוגיות שלנו מעמיקה ומתייצבת כך אני מתעמתת עם הבלוף הגדול שמכרו לי על מערכות יחסים ועם האמת. ומהי האמת?
אני בחרתי להציף שאלות מחוץ לגבולות הגזרה של עצמי ולא לקשור אותן לשום דבר מבחוץ אלא רק לעצמי. מכרו לנו שזוגיות היא הכרחית כדי להיות שלמים וכדי לממש ייעוד. מכרו לנו שבת או בן הזוג שלנו חייבים להיות הכל מהכל: החברה הכי טובה, הקונטרה האינטלקטואלית, הקונטרה הרגשית, התיאום המושלם בסקס. מכרו לנו קשיים הישרדותיים ושטויות על "לא טוב היות האדם לבדו". אבל לי יש רגעם שאני מתענגת מהלבד והם לא סותרים רגעים הרמוניים של ביחד.
ימי שישי הם הימים האהובים עלינו, עליי ועליה, בעיקר כאלה שאין בהם לוח זמנים מובנה ומשימות להשלים. הבית נקי, הפרחים הצבעוניים מזדקרים מהאגרטל שעל שולחן האוכל. יש מוזיקה ועשן של שאכטות ונרות המפיצים ריח בחלל. בימי שישי האלה אנחנו קרובות מתמיד, מתקיימת אינטימיות מופלאה ושער אל עבר שיחות של עומק וגילוי נפתח לאט ,לאט ובמתאם לאנרגיה המשותפת.
יש נעמה שאני נזכרת בה לאחרונה יותר מתמיד והיא נקשרת לתחושה עמוקה של חופש. מכרו לנו שזוגיות היא מערכת של ויתורים. שאלות על חופש בתוך מרחב זוגי הן שגרתיות והכרחיות. אנחנו מנסחים את חיינו תוך כדי תנועה, וכעת ישנה נעמה התוהה על המושג זוגיות ומהו אומר עבורה. נעמה אשר נזכרת באישה היושבת על החלון, המעשנת סיגריה ועל זו אשר בסוף הערב הולכת לישון לבד במיטתה, לווא דווקא בתחושת חוסר, ברוב הפעמים דווקא עם תחושת מלאות.
זוגיות אינה חד ערכית אלא רב מימדית ובדיוק כמונו היא יישות מתפתחת. אני לא שואלת שאלות של שחור או לבן. אני מבקשת לחקור את עצמי עד הסוף גם במרחב הזוגי והמשותף, גם במרחבים אפורים. אפשר לחוות דברים במקביל, אפשר שחוויות תתקיימנה באותו הזמן ולא יסתרו האחת את השנייה.
כאשר אני בוחרת לצאת למחקר אישי חדש, אני שוכחת את כל מה שאני יודעת על עצמי וערוכה ומוכנה לגלות דברים חדשים, גם כאלה שיכולים לסתור את כל מה שידעתי עד כה. כאשר השיחה נפתחה בתוכי הצפתי שאלות רבות וסימני השאלה העבירו אותי בדרך שהיו בה הרבה שתיקות, חוסר סבלנות וגם שקט. המוח שלנו מייצר היקשים כדי לייצר "מצב ברור". אבל מה שברור לי בעיקר היא הבחירה לחוות את הנעמה בחלוק המשי לא על ידי שחזור של חוויות עבר אלא מתוך חוויות חדשות הקשורות למציאות החדשה והאחרת, על ידי למידה של הניצוץ, כזה שאני רוצה להדליק בעצמי ועבור עצמי, כזה אשר מגיע מבפנים החוצה.
יש לנו זוגיות פתוחה שאינה עוסקת בשאלת הסקס. כי סקס בפנים ובחוץ הוא הצורה השטחית ביותר של פתיחות. מערכת היחסים הפתוחה שלנו היא בתקשורת; ביכולת לבטא במילים רגשות ותהיות, רצונות וכמיהות ולא להרגיש את האדמה נשמטת מתחת לרגלינו. היכולת לומר: אני מפחדת לאבד את החופש שלי בתוך זה או אני רוצה לישון לבד היום או לשתוק, מבלי להרגיש שכל אמירה כזו מקריסה את קורת הגג המשותפת.
אני חווה דברים דרך עצמי ודרך אנשים אחרים ודרכה, אני יכולה לחוות במקביל מגוון רחב של רגשות אבל גם עוברת שם דרך. גם אני חווה קונפליקט לעיתים הנובע מהתנגשות בין כל מה שאני מכירה ואמרו לי לבין החוויה החדשה. אני מניחה שהלמידה הגדולה מכולן היא לחיות עם זה בשלום, לחיות עם עצמי בשלום. עם הנעמה אשר רוצה לטוס לבד לכמה שבועות, שרוצה להתעורר לבד ולאכול לבד. אני רוצה לחיות עם עצמי ועם כל מה שעולה בי בשלום ובהשלמה.
בבוקר, בת הזוג שלי מארגנת את הבית ומכינה לי את הקפה. אני מנשקת אותה ומתיישבת בקצה האחד של הספה. ברקע מתנגנים שירים בווליום שעושה לי טוב ולא עושה לה רעש באוזניים. בתוך המרחב המשותף הזה כדאי ורצוי לשאול שאלות ולשקף תהיות. בתוך המרחב הזה אפשר להיות בדיוק מי שאנחנו כפי שאנחנו ברגע הזה והרגע הבא עוד יתגלה ויתהווה מעצמו.