top of page

אני גומרת גם בערבי חג


בבוקר של ערב ראש השנה הלכתי לים. החוף הפתוח והלא מוכרז נמצא כחמש דקות הליכה מהבית שבמגדל. לקחתי מחברת ומים קרים, השארתי את הטלפון בבית. יש עניין עם נוכחות, ברגע אחד את נוכחת על מלא וברגע אחר המחשבות שלך כבר בונות מגדלים באוויר. הלכתי לים להשליך ממני דפוסים ומחשבות שאני לא מהדהדת איתם יותר. הלכתי להשליך גם כאבי לב.


הים לא היה רגוע במיוחד אבל הוא היה מכיל והמים היו נעימים. ילדה קטנה שיחקה עם הכלבה שלה, "UP" הייתה אומרת והכלבה החומה והמתוקה הייתה קופצת על הגלשן ושתיהן נעו על המים הגועשים. התמוגגתי אל מול התמונה הזו, צחקתי בקול וחיוך נמשך על פניי. חשבתי לעצמי שזה אחד הרגעים המשמחים והיפים שחוויתי בשנה הזו שאוטוטו מסתיימת.


לבבות חסה פריכה הונחו על צלחת אובלית ופרחונית ואותן כיסה רוטב קיסר שהכנתי בתאווה. קרוטונים מחלה מתיישנת שנאפו בתנור הונחו פרוביזורית וגילופים של גבינת פרמז'ן נחתו ברכות על הכל. אני אוהבת להכין לעצמי מטעמים ולצלחת אותם עם תשומת לב. אני אוהבת להשקיע בעצמי.


את ערב ראש השנה בחרתי לבלות עם עצמי כי רציתי לקבל את השנה החדשה עם האדם שמבין ואוהב אותי יותר מכולם. אז בישרנו את זה חגיגית, אני ועצמי, ואמרנו שאנחנו רוצות לבלות יחד. ככל שהימים עברו התרגשות התערבלה בבטני רק מהמחשבה על החגיגה הפרטית המתוכננת. "אני רוצה להיות איתי בערב החג" והאמת היא שגם לא היה בי שום רצון אמיתי לבלות בשולחנות חג עמוסים באוכל, כלים חד פעמיים ושיחות שלא ממש מעניינות אותי.


כתבתי על הנייר את כל מה שאני מבקשת לשחרר ממני באהבה. ביקשתי לשחרר את הרצון להוכיח, ביקשתי גם לשחרר את הרצון למצוא חן. ביקשתי לשחרר מערכות יחסים שאינן תואמות אותי יותר. המילים התגבשו בתוכי במהלך השבוע שקדם לבוקר בחוף, אך כאשר כתבתי אותן בעודי נושמת ובוהה באינסוף, יכולתי להרגיש את הפחד הקטן הזה שלא ממש רוצה לשחרר את מה שהוא מכיר ויודע. אבל אני- אני מקשיבה לעומק ואני לא אדם של סטטוס קוו.


אמא ניסתה לבדוק אם יש אופציה שאצטרף אליהם בכל זאת ואני באחת הורדתי את זה מהשולחן. סבתא אמרה לי שאם זה מה שאני רוצה אז מה שאעשה אבל עוד דקה לתוך השיחה הוסיפה: אבל אם אנחנו כולם ביחד למה שלא תבואי? אחי אמר תבואי לשעה "כי חג" ואז תחזרי הבייתה, ואני אמרתי שאנחנו לא חולקים את אותה המשמעות ליום הזה.


נכנסתי למים עם דף הנייר עליו נכתבו בכחול כל בקשות השחרור שלי וחזיתי בדיו הנמרח. טבלתי את כל גופי בתוך מי הים המלוחים אוחזת בדברים ומשחררת. את הנייר הרטוב קימטתי והפכתי לכדור שאחר כך נשטף במי הניאגרה בבית.

אותו החוף, יום אחר

רקדתי בסלון. אני מרגישה את הגוף שלי משתחרר יותר ויותר. הוא מרגיש פחות נוקשה, פחות מחשב צעדים, יותר זורם, יותר מתמסר. זה לא רנדומלי אלא תוצר של גמישות מחשבתית, השלה של משקלים רגשיים ושל פתיחת מעגלים אנרגטיים, וכמובן ואיך אפשר שלא לומר- של תרגולי פילאטיס. אני אוהבת שהרגליים שלי ברצועות, אני אוהבת להרגיש את הקושי שאני יודעת שאני יכולה עליו, אני גם אוהבת שאני יודעת מתי מספיקות לי שמונה חזרות ולא עשר.


גבינת הרוקפור נמסה אל תוך תמר מג'הול בשרני והעניקה לו עומק מלטף. אנשים מפחדים מהעומקים. אולי אני סוג של גבינה כחולה, מה שבטוח הוא שלפעמים אני גבינת גאודה.


המשמעות שלי לחגים אינה דתית ואני לא מתרגלת את הדת היהודית ומנהגיה במובן הפשטני שלהם. אני גם חושבת שבני האדם הפכו את הקדימות: במקום שהרוח תוביל את החומר, החומר מגביל את הרוח. ישנה השקעה אנרגטית עצומה בטקסיות של כל דבר; שיחות על גבי שיחות על "איפה עושים", מה נלבש לחג, מה נקנה מתנות לחג, ואיך אפשר בלי ה-מי מבשל מה. כמובן מבלי לדייק כמויות כי שפע הוא כמה שיותר ולא מה שמדויק. אני תוהה אם בין כל ההכנות המורכבות האלה אנשים יושבים עם עצמם ופשוט מרגישים, מתבוננים פנימה, מדייקים את הרצונות- ממלאים תוכם באהבה וברכות. הלוואי וכן, אני הרי מאמינה ביכולת האנושית לנוע.


גבינות הברי והקממבר חברו יחד לצד תאנים טריות, עליהן זילפתי דבש בעדינות, ואגוזי מלך. לפעמים העישון מקהה טעמים ולפעמים פותח אותם.


בלבד אני חווה תשוקה עמוקה מאוד. אני רוקדת לבד ואני רוקדת ביחד, אני אוכלת בידיים ואני מתענגת על כל ביס. אני מדברת עם עצמי בקול וגם יושבת בוהה בים אשר מולי בשתיקה מוחלטת. בערב החג הזה האורגזמות שלי היו עמוקות וממושכות. הדמיון שלי כל כך מפורט וויז'ואלי שבאמצעותו ומתוך החיבור, הרוחי והפיזי, האוננות הפכה למשגל לוהט. גניחותיי יצאו מפי והסתלסלו אל החוץ דרך החלון הפתוח. המחשבה שאנשים בדיוק אוכלים סלק "למען יסתלקו אויבינו" ושומעים אותי ברקע הדליקה אותי וגם קצת הצחיקה. לכל אחת יש ניגון משלה, לא?


חיכיתי שהבית יתרוקן עד כדי חוסר סבלנות. בסיגריה הראשונה שלי לבד במרפסת שמתי לב שאני מחשבת את החוויה ומעלה נקודות להגדרת ההצלחה שלה. אז עצרתי. הוקרתי את ההתרגשות שלי וביקשתי מעצמי להתמסר לכל מה שיעלה ויבוא. האנרגיה הקולקטיבית הורגשה באוויר, השמש שקעה בצבעים יפים ורוחות נעימות ליטפו פנים מחייכות. ספונטניות היא לא רק היכולת להכניס דברים לא מתוכננים ללו"ז, ספונטניות קשורה לגמישות מחשבתית ולסקרנות. בין התכנון לביצוע יש לפעמים סטייה אבל האדם הספונטני והגמיש יודע לעבוד עם סטיות, אולי אפילו למקסם אותן.

ביס מסלט קיסר ואז מתמר שהכחולה העניקה לו מסתורין, ואז ברי עם פקאן וקמבבר עם תאנה. דבש כיסה את אצבעותיי. ושוב ביס מהקיסר הגדול, ורגע שאכטה ועוד צעד בריקוד. הרכות חגגה איתי בערב השנה החדשה. אמרתי בקול ועם כוונה את הזימונים שלי, מה אני רוצה לבסס יותר ואיך אני רוצה להרגיש השנה, דמיינתי את הדברים, הרגשתי אותם, עשיתי תרגול נשימות. בבוקר פיניתי מקום ובערב פרשתי ידיים לקבלה.


אחרי שתי גמירות נוספות ונמנום קצר ולא מתוכנן התחשק לי קפה. "וואוו כן" אמרתי בקול, כשהוספתי משהו מתוק לחשק. השעה כבר הייתה אחת- עשרה וחצי בלילה והמוזיקה עוד מילאה את החלל. שמתי על עצמי משהו נוגע לא נוגע והכנתי לי כוס של קפאין נוזלי וארומטי. חבילות השי שמחלקים בחגים מיותרות בעיניי אבל ברגע ההוא סלסלת המתוקים "מתנת.." הייתה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לי.


ביורק שרה שהכל מלא באהבה, והיא צודקת.

"אולי לא מהמקורות

ששפכת את שלך,

אולי לא מהכיוונים

שאת בוהה,

סובבי את הראש

זה הכל סביבך,

הכל מלא אהבה

מסביבך."



3 Comments


Guest
Sep 29, 2023

נהדר!! תודה עלייך😇 מעוררת השראה ואהובה שאת. חג שמח

אורית❤️♾️🕊️

Like

Guest
Sep 20, 2023

את מהממת! ואיזה כיף שחגגת עם עצמך, אם יש לומר את האמת אני קצת מקנאה😜💋

Like
Guest
Sep 20, 2023
Replying to

מי יודעת ? אולי זה ייתן השראה לחגים הבאים :)

Like
bottom of page