כחלק מהשיחה הפנימית שלי על דימוי גוף, אני מעלה לרשתות החברתיות תמונות שאני לא בהכרח שלמה איתן במאה אחוז. "ומה לגבי היד" אמרתי לה, "את רוצה שאסדר את זה" היא השיבה, "לסדר איך" שאלתי והבנתי למה היא התכוונה עת ההברה האחרונה התגלגלה על לשוני.
אני לא חסידת תרבות הפוטושופ, ולכן דחיתי את ההצעה, זו היד וככה היא תישאר. הכל עניין של זויות אומר אמיר דדון, אם כי אני בספק שהוא מתכוון לזויות צילום ואם באלה עסקינן אז אני לא חיה בשלום עם כולן.
אני מעריכה את הגוף שלי גם בימים שלא בא לי עליו. כאשר אני חושבת על אחוזי שומן וירידה במשקל אני בודקת מאיפה זה מגיע, האם זה נעוץ ברצון אמיתי או תוצר של סיטואציה חברתית, הוה אומר, תחושת חוסר אטרקטיביות בעיקר, איך לא מהמין הגברי וגם א.נשים רזים ומרזים סביבי.
בחודשים האחרונים חזרתי לעשות פילאטיס, זה מרומם את מצב רוחי ומכנס את איבריי, אני מבסוטה. לא ירדתי גרם במשקל (אם כי הפעם האחרונה בה נשקלתי לא ממש זכורה לי) אבל משהו בגוף שלי השתחרר והתכנס בו זמנית. אני עושה לעצמי טוב, מכניסה אור לתוכי והוא מקרין החוצה, חוק פיזיקלי פשוט למדי.
אני נלחמת בתופעה ההו כה מעצבנת של נשים פלקטיות (ובהתאמה גברים פלקטיים), תרתי משמע, כי אני סובלת ממנה באופן אישי. אמרו ואומרים הרבה על דימוי גוף חיובי לכן אין מה להרחיב, אבל כדי שתבינו באיזה צד של הספקטרום אני נמצאת אגיד שתי מילים: אשלי גרהאם.
אני לא רזה, הנה אמרתי את זה, ואפילו בקול לעצמי. הסבירות הגבוהה היא שאני לעולם לא אהיה, לפחות לא בסטנדרטים החברתיים. מלחמות גודל, פנימי וחיצוני, העסיקו אותי לא מעט במהלך חיי והן משתחלות לאג'נדה שלי גם היום אם כי לא במסה קריטית. בימים בהם מצב הרוח שלי לא בשיאו, נדמה שמסך מונח מול עיניי ואת אותו הגוף שהערצתי אתמול אני מבקרת היום. זה כמו להסתכל על עצמך במראה רגילה ויום אחרי במראה מעוותת.
אז איזו מהן צודקת?
ההסתכלות היא סובייקטיבית, כמו גם הבחירה איזו תמונה להעלות ואיזו לשלוח ולמי. הגוף הוא אותו הגוף, העיניים הפיזיות הן אותן העיניים, אך הפרשנות העצמית המשתקפת משתנה.
אני לובשת ביקיני כי באופן אובייקטיבי אני חושבת שבגד ים שלם לא מחמיא לי, אני לובשת ביקיני כפי שהתמונה מוכיחה (מודה שעפתי על התמונה ממש ושלחתי לכמה קבוצות בוואטסאפ), אני לובשת ביקיני על אף שחלק נכבד מהאנושות בטוח שאסור(!) לי.
כן, בימים ממש נמוכים אני בטוחה שאני לויתן. גם זה קורה.כן, גם אני אוהבת שמחמיאים ואומרים לי שאני נראית טוב ושהצטמצמתי כי אני לא חפה מהריקושטים התרבותיים, אבל אני בדרך לשם גם אם זה אומר להעלות תמונות לא מושלמות בקנה מידה לא ברור, גם אם זה אומר לדבר לעצמי בקול מול המראה ולהגיד: הייתי עושה אותך! Hell yeah!