כאשר אלוהים הפריד בין מים למים, הוא ידע מה הוא עושה ולא רק במובן הפיזי. הוא הפריד בין מים גבוהים למים נמוכים, בין תיעול רגשי מדויק לבין שחייה בסחלה של הסחלה הרגשי.
הבוקר התעוררתי עם מועקה שהיא הניגוד המושלם לחוויה הארצית והגשמית שאני נמצאת בה. מסביבי ים בצבעים שונים של כחול, מים בכל זווית ראייה, מים גועשים גם בתוכי.
אני יודעת לשחות מגיל מאוד צעיר, אבא שלי דגל בשיטת למידה שהיא תמצית ההישרדות, פשוט זרק אותי ואת אחי למים ונתן לנו להסתדר בזמן שהוא מפקח על הסיטואציה. החוויה, תהיו בטוחים, הרבה פחות טראומטית משהיא נשמעת.
אני שוכבת בקאבנה הסמי נובורישית והראש שלי נמצא אי שם בין דפי חשבון הבנק, אי שם בחדר הקטן שלי במגדל, אי שם בתוך הדפים עליהם רשומים בסדר מופתי כל רצונותיי.
הים שקט, אני לא.
התמונות שלי באינסטגרם לא משקרות; אכן יפה פה, אכן מצחיק, אכן טעים. אבל אני חווה את הכל במקביל, את הכאן ועכשיו ואת ההווה שהוא לא רק הרגע הזה. אני לא יכולה להתעלם מהתחושות הנוכחיות שלי, אני לא יכולה לשים אותן בצד ולשכוח מקיומן, בתכלס' זה גם לא יעזור לי, בתכלס' הן חלק מהשיעור שלי, עזרי למידה אם תרצו.
בלילה לא נרדמתי, רגשות ומחשבות לא שמים זין על קידומת אחרת, טרנס אטלנטית. זה עייף אותי אבל לא השקיט אותי ולכן ראיתי את השעות מתחלפות. אילולא היו איתי עוד שני אנשים בחדר, הייתי מאוננת, זה מרדים אותי, בדרך כלל.
גל ועוד גל, זו המהות של חיים שהם בתכליתם אינם לינאריים ואני מרגישה שאני עומדת דום, לא זזה, מפחדת לייצר איזושהי תנועה.טעות נעמה, תזוזי, זוזי מצד לצד, זוזי קדימה, זוזי מהמשבצת הזו, תאבדי את השליטה, תתני לגלים לקחת אותך.
כשאלוהים הפריד בין מים למים, הוא ידע מה הוא עושה. אפשר לדייק את הרגש, אפשר להבין אותו, כדאי גם לתת לו מקום ברגע בו אנחנו מזקקים אותו, ברגע בו אנחנו מכניסים אוויר ומבהירים את התמונה.
המים צלולים, גוונים של כחול, אבא זרק אותי למים וכך אני למדתי לשחות.