בזוגיות עושים אהבה

"אני לא מזדיינת, אני עושה אהבה". הוא הביט בי במבט תמוה, לא מאמין למילה שאני אומרת בדיוק כפי שאני לא האמנתי לעצמי. המבט המיואש שנתקע בפניי הריץ תמונות מתיאורי הסקס הפרברטי שהוא עשה ליל אמש. פעם הייתי כזו, פרברטית. לא לובשת תחתונים מתחת לחצאית, לא מהססת לאונן מולה או מולו, ממציאה תנוחות חדשות, קושרת, נקשרת. פעם. היום אני עושה אהבה, ואין דבר רע באהבה.

אין דבר רע בנשיקות הארוכות, בליטופים, בעדינות. אין דבר רע. רק שלפעמים מתחשק לי שהליבידו שלי יתפוצץ על כל הקירות בחדר, שהגניחות שלי יעירו את השכנים, מתחשק לי לעמוד על ארבע ושיכאבו לי הברכיים. פעם הייתי פרברטית. פעם. זה קצת עצוב, עכשיו כשאני חושבת על זה, לנסח את זה כפעם, אני בסך הכל בת 32 , פעם נשמע כל כך רחוק, רחוק אך לא מזמן.

הוא המשיך לספר לי על דלת הכניסה, על השמלה שהחליקה מגופה, על משגל קצר, אגרסיבי ומספק. אני עושה אהבה, אני אוהבת את זה ומשתעממת מזה לפעמים. דלת כניסה מעולם לא נשמעה מפתה ומגרה כפי שנשמעה בתיאורו. יכולתי לדמיין את גבה הנשען על הפלדלת הקרה, את הכאבים המספקים ביום שאחרי. כשאני עושה אהבה דבר לא כואב לי, שריריי לא נתפסים, אני בעיקר עייפה אחרי.

"את רוצה שארד לך?" היא חייכה בערמומיות נבוכה. אלמלא היינו על הספה בסלון עם אור פתוח ותריס חצי מוגף, הייתי צוחקת. אבל זה הכי נועז שלה והכי נועז שלנו ואני זרמתי, באהבה. היא השכיבה אותי ופישקה את רגליי ואני נתתי לה לעשות את מה שהיא עושה הכי טוב, לגעת בי. זה נכון שאנחנו עושות אהבה, זה נכון שאילו הקירות שלנו היו יכולים לדבר הם היו בוחרים בשתיקה, אבל פעם הייתי פרברטית, היום אני פרברטית בצום.

כשגנחתי, היא הרימה את ראשה וחייכה "השכנים שומעים". "טוב מאוד", אמרתי והרפיתי את ידיי מראשה. בשיחה הראשונה שלנו על סקס היא אמרה לי: "בזוגיות עושים אהבה, לא מזדיינים", ואני אמרתי שהיא מזיינת בשכל.

בזוגיות עושים אהבה, לא מזדיינים, אבל אני כבר לא בזוגיות. אני שוכבת לבד במיטה, לא פותחת את הפנקס הקטן, לא עוברת על מספרי הטלפון ולא מסמנת טרף קל כזה שיבוא אליי מהר ויגיד שהוא חיכה מספיק זמן, כזו שתבוא ביישנית ותצא מגדרה ברגע בו הלשון שלי תפגוש את צווארה. אני לא עושה אהבה ולא מזדיינת, אני חושבת על הסקס הפרברטי אך גם על הנשיקות הארוכות.

משהו בי מבקש להתעורר, מבקש להרגיש את החרמנות הבלתי נשלטת, אותה אחת שמוציאה אותי מאיזון, אותה אחת שגורמת לי להישען על דלת פלדלת ולהרים את החצאית עד קו הישבן. משהו בי מתנחם במיטה הריקה, בזיכרונות על תינת אהבים, על חיבוק ארוך, על מבט אוהב כזה שמרגיע אותך, כזה שעושה אהבה עם הנפש שלך.

יש משהו בכאב אמיתי שעוצר אותך, שמייבש אותך, שמקהה אותך, לפעמים הוא עוזר לך להתנתק ולהיטמע ברגעים הסליזים שאין בהם כמעט שמות, ולפעמים הוא משכיב אותך לישון במיטה זוגית אחת וריקה, כשם שאני שוכבת עכשיו. פעם הייתי פרברטית, היום אני נטולת אהבה.