• נעמה כהן

תשוקה, זהירות // ניו יורק

Updated: Jan 14

כבר אחרי חצות, אני נכנסת לחדר המלון שלי, מסיטה את הוילון ומתבוננת על העיר הנוצצת עוד בשיאה בשעת הלילה הזו. אט, אט אני משילה את השכבות; צעיף, מעיל, גרביונים, שמלה שחורה. חם בחדר. החימום עובד באופן אוטומטי כשהטמפרטורות צונחות מתחת לאפס. אני נשכבת בתחתונים על מיטת הקינג סייז שיכולה להכיל עוד אדם וחצי ואני לבד.


לאחרונה אני חרמנית, זה מגיע בגלים כך שלפעמים גם הליכה במסדרון מעוררת אצלי ריאקציות פיזיות. אני מפנטזת על אנשים המתחלפים רנדומלית בראשי ונותנת לדמיון שלי ולידיי חופש. מ' אמר שאם הוא היה מטייל לבד כמוני, הוא היה עסוק בלחפש זיונים כל היום, אני לא מחפשת אותם, גם לא בשגרה. האמירה שלו גרמה לי לעצור לרגע ולתהות להיכן נעלמה אותה האישה אשר התגוררה בתוכי ויפשה קתרזיס במרחץ גופות.



אני מענגת את עצמי בלילות, זה מעלה את חום גופי ומרפה אותו באותה המידה וזה עוזר לי להירדם. לענג את עצמי זה טוב וחשוב, אבל לא משתווה לתחושה של גוף עירום הנצמד לגופי ולאגלי הזיעה הנקווים בשקעיו כתוצאה מחיכוך עם גוף לוהט ומתלהט. ועדיין, אני לא מחפשת אותם, את אותם זיונים חסרי המשמעות.


הפורקן הפיזי הוא תופעת לוואי של פורקן עמוק יותר. שיחות מעוררות על כוס יין או כוס וויסקי, מבטים תוהים ומשתאים ואולי גם מעט מבוכה. בגיל 32 (וחצי) אני בוחרת להיפרד קצת מהציניות ולהתמסר.


תמיד האמנתי באהבה כמו שיש בספרים, שלעתים היא קומית ולעתים היא טרגית ותמיד יכולה להגיע במיליון צורות וצבעים. יש בי רצון הפעם למשהו שונה וחדש, מעין מתכונת אחרת לאהבה הטובה והמוכרת, כזו שלא תיפול בעוצמתה אך תחדש באופן ובדרך בה היא מתעצמת.


אני רוצה להתנשק רכות ועמוקות, אני רוצה להעביר ידיים על גב חשוף ושתהיינה פעימות חסרות. אני רוצה את כוס היין שלפני ואת הסיגריה של אחרי, אבל גם את החיבוק ואת הנשיקה בשקע הצוואר. אני רוצה להסתחרר מתשוקה ולאבד נשימה סדירה רק מלהריח את האדם שאיתי. אני רוצה להיות אקטיבית ופסיבית, עדינה ואגרסיבית, תמצית מהות ה"גם וגם" שלי.

בושקי אמר לי "נו אין איזה משהו לתפוס בניו-יורק?", ורמז על פיתרון זמני ורגעי לבעיית הליבידו המתלהט שלי. פעם היו לנו שיחות מלוכלכות, היום אנחנו מדברים על החיים ועל תודעה ועל הנשמה המתרחבת. פעם היינו משתפים באפיזדות הרגעיות של חדר המיטות, היום אנחנו מדברים על אהבה. אולי אלו הם הרחובות הבוהמיינים של הסוהו אשר שוטפים אותי ברומנטיקה וברצון להתקיים מתוך תשוקה. קל להתמסר לתחושות הללו כשבבית הקפה מתנגנים שירים של פרנק סינטרה וכל הסצינה מתגבשת בצבעים של שחור ולבן. אבל זיונים ארעיים לא מעניינים אותי. מיטות זרות וזמניות לא מרגשות אותי. אולי זה הגיל ואולי זו התקופה, ואולי זה פשוט כבר לא מספיק ובטח שלא מספק כשזה לא מגיע עם מנה של אהבה.


12 views