שדה התעופה של מיקונוס קטן ולא מרשים במיוחד. בדרך למלון ראינו בעיקר אדמות בגווני חום תחומות בטראסות אבן כשמבנים לבנים עם דלתות כחולות ממוקמים פרוביזורית בשטחן. הכבישים צרים ומפותלים וכמעט מכל זוית אפשר לראות את הים.
נדמה היה שהגענו לאי 'של פעם' כזה, פשוט כזה, אותנטי כזה. אבל במיקונוס הנובורישיות חוגגת. לרגעים היה נדמה שהיא סוגרת עליי ומצמצמת לי את האוויר, אולי כי הגעתי במצב כלכלי מחושב אולי כי משהו קרה לי בשנים האחרונות ודברים שייחסתי להם חשיבות בעבר הפכו עם הזמן וההתרחבות התודעתית לבטלים בשישים.
את השיחות על מה בין כסף לאושר ומה בין שאנל להתפתחות אני מנהלת עם כולם אבל בעיקר עם אדם אחד שיש לו מקום שמור אצלי. וממש כמו בבית כנסת, זה לא משנה אם הוא מגיע או לא, על הכיסא כתוב השם שלו.
הגברים בשולחן לידנו הערימו בקבוקי אלכוהול מהפיין ליין ואיתם רקדו נשים אשר הרוויחו את הדרינק שלהן במבטים מפלרטטים ובנגיעות בוטות יותר או בוטות פחות. אחרי שצחקנו על זה קצת, הבנתי שזה ייבש לי את הליבידו.
אם העולם הזה הוא עולם החלום והדרך המדויקת ביותר לחיות בו היא לשחק את החיים, הרי שהם, אותם גברים ונשים אשר התלהטו לצידנו, לא באמת משחקים, יהיה נכון יותר לומר שהם משועבדים לחיים בהם רולקס ולואי הם הסמן הימני.
אנחנו אנשים שונים, זה נכון. אנחנו חושבים אחרת, מתנהלים אחרת ובוחרים אחרת, אבל בואו נסכים על דבר אחד: אושר לא נקנה בכסף ולא צועד על סטילטו של לובוטן.
אני לא חיה בסגפנות, אני מפנקת את עצמי ובארון שלי תוכלו למצוא אי אלו פריטים של מדיום ברנדס. אני מתנהלת עם החומר כאמצעי כי אחרי הכל זהו עולם פיזי ויש לדעת וללמוד להתנהל עם החומר אך לא עם החומריות.
אפשר היה לחשוב שדווקא לאור מצבי הכלכלי הנוכחי הייתי מוקסמת יותר מהעושר אשר ריקד סביבי ובין סיגריה לסיגריה הייתי עושה דאבל צ'ק על הבחירות שלי. אבל קרה בדיוק הפוך, הדיסוננס בין מצב העובר ושב שלי לבין השמפניות הנשפכות רק ביסס את עמדתי ובאופן כמעט אבסורדי פתח לי את קנה הנשימה.
ביחס לעצמי ולעצמי בלבד, אני שלמה ושמחה עם הבחירות שלי, גם ברגעים מאתגרים מאוד (ואפילו מאוד, מאוד). אני מעדיפה פיקניק בפארק ובתי קפה בסמטאות, אני נהנת משיחה טובה יותר מאשר קנייה טובה, אני אוהבת את השילובים ומדייקת את הערכים על כוס וויסקי משובח עם עומק שנשאר בחלל הפה כמה רגעים אחרי הבליעה.
בתוך ההמולה הנובורישית מסתתרות פינות קסם, בין מסעדות פלצניות (עם אוכל טעים להפליא) ישנם דוכני קרפ וגירוס, בין מיטות שיזוף בעלות 150 יורו ישנן רצועות חוף עם חול חם ונעים.
כמעט ולא הצטרפתי לנסיעה הזו, וכמו תמיד הבריאה הוכיחה לי שאין דבר ארעי והכל מדויק. בקפה של הבוקר מול הים, טרם התלהטו הטמפרטורות, נשמתי עמוק והבנתי כמה הנקודה בה אני נמצאת היום מבורכת וכמה אני, גם אם נדמה לרגעים שאינני זזה ממקומי, תמיד אבל תמיד בתנועה.
Comments