• נעמה כהן

שמונה שנים מארבעים

לפני שנתיים חגגתי את יום הולדתי ה-30 באמסטרדם. את בוקר יום ההולדת פתחתי בבית קפה קטן ליד המלון, גשם טפטף ושטף את הרחוב, הסתכלתי סביבי, לקחתי נשימה עמוקה והרגשתי את האושר אשר דגדג כל חלק בגופי. הבטתי באישה אשר צעדה לעברי, אותה אהבה שידעה לדייק את האושר שלי והרגשתי שהיא תשאר איתי לנצח.


ברגע ההוא, בבית הקפה ההוא, בעיר ההיא שכולם רגועים ושמחים בה, הרגשתי שאני נמצאת במקום הנכון והמדוייק לי, ואם הייתי צריכה אז לתאר את חיי שנתיים קדימה לבטח הייתי אומרת שאני אהיה נשואה באושר לבת זוגי, עם ילד בדרך, טיולים אינספור וספר ביכורים בהתהוות.

היום אני חוגגת את יום הולדתי ה-32 או כפי שאני מכנה זאת לאחרונה "שמונה שנים מארבעים".  במהלך השנתיים שעברו מאותו הבוקר באמסטרדם עברתי חוויות שונות ומגוונות, מנפצות ובונות מחדש, מטורפות ומפתיעות אשר הרגשתי אותן עמוק על בשרי. שנתיים עברו מאז הבוקר ההוא, שנתיים שהן זמן קצר רק בדיעבד.


"שמונה שנים מארבעים", אני בלי זוגיות, בלי עבודה במתכונת תשע עד שש ובלי ירידה משמעותית במשקל. 

כי קלישאתי ככל שזה יישמע החיים הם באמת כמו רכבת הרים ולא בקטע שפעם את למטה ופעם את למעלה אלא יותר בקטע שפעם את סובלת מבחילה נוראית ופעם את מרשה לעצמך ליהנות מהבריזה למרות הפחד.


בניגוד לטיירים שלי שנשארו במקומם (הרבה יותר משנתיים אגב), נדמה שדווקא אני זזה ומשתנה ומרגישה קלה מתמיד. "שמונה שנים מארבעים" ואני מגשימה את אחד החלומות הגדולים שלי ומוציאה את ספר הביכורים שלי לאור!!! פתחתי עסק לניהול פרויקטים ואני עצמאית יותר ממה שהייתי בכל תקופה בחיי. 


"שמונה שנים מארבעים" אני מנהלת את לוח הזמנים שלי כפי שאני רואה לנכון, בוחרת עבודות אשר מעניינות אותי ולא קשורה פיזית לשום דבר ולאף אחד; לא לבית, לא למיטה, לא גוף כזה או אחר.


"שמונה שנים מארבעים", האנשים המבוגרים בחיי עושים ספירת מלאי לביציות שלי ולפרקים מתקשטים בפרצוף מודאג, כי המיצוי האמיתי שלי קשור, ככל הנראה, ביכולת וברצון שלי להעמיד יורשים לתורם זרע אנונימי או לגבר עם שם וכתובת משותפת.


"שמונה שנים מארבעים" הוא מושג שאני חיה איתו בשלום ובצחוק ודווקא חלק מחברותיי נתקפות חרדה לנוכח שותפות הגורל, כי כולנו מזדקנות או מתבגרות או משתבחות כפי שאנו בוחרות לכנות זאת. 


"שמונה שנים מארבעים", אני כבר לא ממש יכולה לשבת שעות על שרפרף בבר ותמיד אעדיף כיסא עם משענת. "שמונה שנים מארבעים", ויש בי יותר חשק מאשר פחד לנסות דברים שטרם ניסיתי.


"שמונה שנים מארבעים" אני מתגעגעת לסקס מטורף חסר מעצורים וגבולות כזה שיתיש אותי, כזה שייתן לי חומר לעוד שלושה ספרים, לפחות. 


"שמונה שנים מארבעים" והיקום מוכיח לי פעם אחר פעם שאסור לי להירדם בשמירה ולהיסחף עם הזרם, כי רק דגים מתים זורמים עם הזרם הדלוח.


"שמונה שנים מארבעים" אני עושה ריסטרט לחיי וזו לא מרגישה הפעם הראשונה, אך היא בהחלט מרגישה שונה מהפעמים הקודמות. יש בי משהו אחר שהתפרץ החוצה, יש בי תעוזה מסוג אחר שהשתחררה, אני לא מאפסת את עצמי אני ממציאה את עצמי מחדש. 


"שמונה שנים מארבעים", יום הולדתי ה- 32, ואני חוגגת עם משפחתי וחבריי ועם לב שעודנו מחלים ומתאחה מאהבה שנגמרה. גיל 32 ואני מבינה שעד כמה שאני לא אוהבת חתולים אני בדיוק כמותם; 

תמיד נוחתת על הרגליים, 

תמיד שורדת, 

תמיד יכולה להתחיל מהתחלה

0 views