נשיקות ושקרים // קלן, גרמניה
ביום שבת יצאתי למסיבת נשים עם ניחוח גרמני, היו שם כל אותן הקבוצות ותתי הקבוצות המרכיבות את הקהילה הלסבית גם אצלנו. היו את הנשיות והגבריות, את ההיפסטריות ואת "העממיות", את אלה שבאות להתחבק ואלה שבאות לרקוד, אלה שבאות להתנשק ואלה שבאות לצוד.
"נו, את רואה מישהי שמוצאת חן בעינייך?" אמרה לי בת הלוויה הגרמניה שלי. "האמת שלא" סקרתי שוב את השטח. "לא יכול להיות" היא אמרה באנגלית עם מבטא גרמני.
האולם החל מתמלא, נשים החלו רוקדות וצוחקות סביבי. עבר זמן מאז הגעתי למקום במטרה לבחון מה יש לתכולתו להציע. שוק בשר או שוק ירקות, תקראו לזה איך שתרצו. בסוף זהו חלל עם גופות של נשים פוטנציאליות הבוחנות אחת את השנייה למטרות גשמיות קודם כל. ואהבה? אהבה היא תמיד תופעת לוואי.
המבט שלי נדד ועבר על האוכלוסייה הצבעונית אשר מילאה את החלל. על הגבוהה והנמוכה, על המקועקעת ועל החלקה, עד שראיתי אותה והיא הייתה, בעיניי, היפה מבין כל הנשים שהיו שם, לא היה לה שיער בלונדיני ולא עיניים כחולות, היא לא הייתה בעלת חזה גדול מדי ולא רזה. פניה היו יפות ועדינות וגופה עם חספוס גברי, כזה שעושה לי צמרמורת בכל מיני חלקים בגוף.
רציתי לקחת אותה לדירה היקית שלי ולעשות איתה דברים הפוכים להגדרה הזו. רציתי שלא נהיה רגילות, רציתי שלא נדבר או נתמהמה מהמבוכה. רציתי להזדיין איתה ובשתיקה במקום בשתי שפות, אבל כל מה שיצא לי הוא "אני חייבת להגיד לך שאת מאוד יפה", למזלי היא הבינה אנגלית. אולי זה מחסום השפה שתקע אותי, יש משהו במילים הציניות והפלרטטניות שלי שנשמע מדוייק בעיקר בעברית, אבל גרמנית? זה נכון שמבט הוא שפה גלובלית וגם ריח הפרומונים של החרמנות שלי הוא גלובלי. "את מאוד יפה" זה מה שיצא לי. זה הכל.
"תגידי לי אם את רואה מישהי לטעמך" אמרה בת הלוויה, "מישהי שתקחי אותה לדירה שלך" היא צחקה בערמומיות. הרעיון של להזדיין בשתי שפות קסם לי ועדיין, לא הצלחתי להביא את עצמי לשם במלוא הכוח. שהרי אם הייתי באמת רוצה, זה היה קורה. מזמן לא שכבתי עם גוף שהוא זר לי, גוף שאינו מכיר אותי ואני אינני מכירה אותו. מזמן לא תרגלתי את משפטי ההתחלה שלי על נשים שבדיוק הכרתי.
יש משהו בחוויה הזו, בסקס עם אישה זרה ואחרת, שבהכרח יעמיד אותי לבדוק את הדופק של הלב לצד מסע על קימוריה של אותה אחת. אהבה לא נעלמת ביום אחד, היא אולי משנה צורה, אולי נדחקת לפינות החשוכות בראש ובלב, אבל היא שם, היא מעלה זיכרונות עם עצמה ומתנקזת לאט ושקוף מהוורידים.
ומה בין אהבה לסקס? מה בין רגש לגוף מעורר חשק? האם זה עניין של מוכנות? האם זה עניין של התקהות? האם "האני המאהבת" שבי עוד לא התעוררה מהתרדמת? אותה אישה המפרידה בין גוף ללב, בין ליבידו לדמעות.
ההתמסרות הפיזית שלי מעולם לא הייתה קשורה להתמסרות הרגשית שלי, ועדיין, הפעם עברו חודשיים עד שהכנסתי מישהו למיטה שלי, מישהו שלא היה זר לי ואני לא הייתי זרה לו. יש משהו מנחם בגוף מוכר, שלו או שלה, יש משהו מנחם בדרך שהלכת בה כבר פעם. אבל אין בה יעד אחר בדרך הזו, הכל כבר ידוע מראש, ואני כבר במקום אחר, בחוויה חדשה, בהזיה חדשה.
"את מאוד יפה" אמרתי לה. באנגלית. למזלי היא הבינה.