שעה וחצי לתוך יום ההולדת שלי, התיישבתי על החלון עם סיגריה ביד ושיר ברקע. שקט מופתי אחז את הרחוב, עשן הסיגריה התערטל במשב הרוח אשר הגיע מן הים.
It's louder than words this THING that we do
פינק פלויד הרעידו את הקירות
ואני תהיתי מהו ה- THING , מהו הדבר הזה שאנחנו עושים שהוא חזק ממילים;
האם זה ביני לבינה? האם זה בינינו לבין עצמנו?
האם הדבר הזה, this thing הוא החיים האלה והדרך שאנחנו עוברים?
סיגריה אחת נגמרה, אחרת נדלקה ברצף וצלילים חזרו על עצמם כמה וכמה פעמים. אני בת 35. חמש שנים מארבעים ולא מבינה את הקונספט של גיל ומהי המשמעות שלו. אי שם בגיל 28 התחלתי להיפרד מהצ'ק ליסט הגנרי אשר לאורו הולכים והולכות כולם, זה המשמש כסמן ימני ופעם בשנה מעורר בנו שאלות "הספקתי ולא הספקתי".
בגיל 28 התחלתי לנסח אחד במתאם למי שאני ולא פעם הוא מעורר תהיות מבחוץ, אפילו הרמות גבה. בגיל 35 כבר לא אכפת לי.
בחוף הים של יפו, נשמתי עמוק ונקי לתוך ריאותיי. ראיתי אנשים יפים, שקיעה רומנטית, הרגשתי ויברציות פנימיות שהגיעו מהתרגשות, מחרמנות וכמובן מאהבה. זו השנה הראשונה שנהנתי מיום ההולדת שלי באופן נקי ומתמסר כל כך.
אולי דווקא הפעם, בתחושת המלאות הנוכחת, אולי דווקא השנה משהו השתנה בי באמת, נסגר ונשלם והתמקם היטב בתוכי. גיל 35 מרגיש עצמתי וסקסי ומלא באהבה, כזו המגיעה מתוכי, מטיילת במערכות היחסים שלי ושוב חוזרת אליי.
אני חיה את החלום, החלום שהוא שלי, לפי רצונותיי וחלומותיי, לפי אמות המידה שלי. עם כל האתגרים, החוויות, הקשיים, רגעי העצב, הכיווצים והתהיות, לא הייתי מחליפה את חיי עם אף אחד אחר. אני מגשימה חלומות, מגשימה את עצמי, מאטה ודופקת ספרינט, שוחה בים בשקיעה, מאביסה במאנץ', כותבת ומוחקת, מבשלת לעצמי, מבשלת לאחרים, לא אוכלת בימים של עיבוד רגשי.
אני נהנת להסתכל על עצמי במראה, נהנת כשיד עוברת עליי, נהנת לשבת עירומה על החלון. בוכה. צוחקת. מריצה תמונות בראש.
לפני כמה חודשים בחרתי בחוויות נוכחות, בחרתי לחוות על מלא את הרגע המתקיים כאן ועכשיו, להתרגש באמת, להתאהב באמת, לכעוס באמת, להיות מופתעת. ההתמסרות והאותנטיות הרגשית מול הרצון, הכמעט אוטומטי שלי, לטפס גבוה להבנות יצרו קונפליקט מצמיח. אפשר להרגיש על מלא ולייצר הבנה מאווררת על מלא. בתוך הפער ההתפתחותי הזה למדתי לסמוך עוד קצת על עצמי, להיזכר מי אני ומה באתי לעשות כאן.
אני מוקפת באהבה גדולה המגיעה בצורות, גדלים, הגדרות וגילאים שונים. למדתי להכיל אהבה, לומדת עדיין. דמויות חדשות מקשטות את חיי, אחרות קיבלו גוון חדש ומערכות היחסים שלי נמצאות בתנועה מתמדת, מתגמשות ומשתנות, מטמירות את עצמן לתצורה המדויקת בתקופת הזמן.
אני מתאהבת בעצמי ובאחרים, מתהלכת עם מוזיקה באוזניים וריקוד ברגליים, אני בוכה באוטובוס, צוחקת בקפה מתחת לבית, לבד.
אני הכל ואני שום דבר, אני בעיקר מי שאני בוחרת להיות, מידי יום.
יום הולדת שמח נעמה🖤
Comments