• נעמה כהן

גם וגם

לא ממוקדת, לא מפוקסת, מתפרשת מדי, אבל מה את רוצה לעשות, במה את רוצה לעבוד, תבחרי, תחליטי, תמצאי את הדרך, אבל מה את מחפשת? מה את רוצה לעשות? מה להגיד? מה ההגדרה? את צריכה לבחור, את חייבת להתמקד, את חייבת להגיד.


אמא פעם אמרה לי שריבוי הכשרונות שלי וריבוי תחומי העניין הם קללה וברכה. "מצד אחד", הייתה אומרת, "זה טוב שהרבה דברים מעניינים אותך ואת גם טובה כמעט בהכל, אבל מצד שני, זה גורם לך לא להתמקד ולא להיות מפוקסת וזו בעיה".

אני הייתי צריכה לבחור בעוד הסקרנות שלי מעולם לא ידעה צמצום ויתרה מזאת, הייתי צריכה לבחור בעוד שמעולם לא הבנתי את המשמעות של הבחירה הלינארית. הדואליות המאפיינת אותי נחשבה בעיניי כמטרד ותמיד נקשרה אצלי בראש כסימפטום לבלבול ולחוסר, חוסר היכולת להתמקד, חוסר היכולת להתמיד, חוסר היכולת להבין מה לעזאזל אני עושה פה.


אולי זה בעקבות מילותיה של אמא, אולי כי בתהליך של השלמה אתה מכיר בעצמך רבדים שונים ולומד להסתכל להם בעיניים, אולי כי מחנכים אותנו לדרך אחת, למסגרת אחת, להגדרה אחת ובאינסטינקט ההישרדותי את לא רוצה להיות שונה שזה במילים אחרות - לא שייכת. אבל שייכות, כהגדרתה וכפי שלימדו אותנו, היא פיקציה ובעודי מסתכלת עמוק ורחוק על עצמי, גיליתי שאינני רוצה להיות חלק מ... או דומה ל... ושעיקרון ה-או / או אינו תקף לגביי.


כי אני כמה ישויות בגוף אחד, אני האמנית המטיילת לבדה ברחובות אירופיים צדדיים, יושבת מול חלון גדול ומתבוננת בגשם. מאזינה לשירים שאך הכרתי או לכאלה שאני מכירה מזה זמן ובוכה מהתרגשות. האמנית היושבת על רצפה מלאה בדפי נייר מקושקשים ומקומטים, מתהלכת בתחתונים וחולצה זרוקה, מעשנת וכותבת כל היום.


אני המנהלת המחוברת אל הקרקע, זו שתופסת את החוט אליו מחובר הבלון. מנהלת קשוחה וקפדנית כזו שיש לה לוח זמנים מסודר, ומחברת מסודרת ושורות, שורות של מספרים ותכנונים. זו שיודעת בדיוק מה היא רוצה, שיודעת בדיוק איך היא תשיג את הכל, שמרגישה נוח בימים לחוצים, שיודעת להקים אוהל. אני אישה אשר נעה בין שני הקטבים, שמחפשת טירוף, שרוצה אידאל, שמבקשת בית.


בסיפורי התנ"ך, דמות האישה מתחלקת לשניים - לילית או חווה, אישה פתיינית או אם רחומה, גיבורה או זונה. היא שחור או לבן, בעלת משמעות או כלום ושום דבר. אבל אני גם וגם.

אני עושה טבלאות ומכניסה תזכורות ליומן, אני מבשלת ארוחות ערב, אני מותחת את הסדינים על המיטה שאני עומדת עליה על ארבע ומבקשת עוד ויותר. אני עושה סקסופון וסקסטינג וסקס. אני אופה לחם ורוקחת מרקים מהבילים ומקפיצה ירקות על מחבת. אני האישה עם הסינר והשיער האסוף והישבן העירום הבולט. אני מתקתקת את הבית וכותבת מילים על מילים. אני נפגעת בלב ופועלת מהראש.


אני לילית ואני חוה.


אני גם וגם, כי בניגוד לכל מה שלימדו אותנו עד היום זהו עולם של גם וגם, שנים הייתי בטוחה שאני חייבת לבחור - להיות עם גברים או נשים, להיות מנהלת או סופרת, להיות של כולם או של אף אחד. אבל אין צורך לבחור, אין צורך לבדל, אין צורך להפריד ולמשול, להפך - יש צורך לשלב, ליצור היקשים חדשים, ליצור אהבה חדשה, שרוקדת בגשם ומשלמת חשמל, שנהנית משירים של יונה וולך ומדברת על יחסים, שכועסת וצועקת ומתנצלת, כזו שמזדיינת ועושה אהבה.

21 views