• נעמה כהן

אובייקט בלתי ניתן להשגה

Updated: Jul 26, 2021

במשך שעה ארוכה קראתי את ציוציה של האישה אשר מתארת את חיי הסקס הפרובוקטיביים שלה לפרטי פרטים. לא הצלחתי להחליט אם מדובר בחוויות אמיתיות או במישהי אשר יודעת לתמלל פורנו באופן כל כך אותנטי. הקריאה לא חירמנה אותי, אולי כי עוד לגמתי מכוס הקפה הראשונה של היום, אולי כי הייתי עסוקה בעבודת הבילוש.

תמונה-ג'וד קאן

היא קוראת למאהב שלה "הזין" ומתארת את ישבנה הכואב אחרי לילה שלם "שטחן" אותו. לא הפסקתי לקרוא, שורה ועוד שורה, ציוץ ועוד ציוץ, תיאור אחר תיאור. פשטתי את חולצתי מעליי ונשכבתי עירומה על הספה, החלון היה פתוח ואני, המשכתי לקרוא בשקיקה.


משהו בתיאורי המשגלים הארוכים והכואבים הזכיר לי אותו, את ההוא שכתב לי אחרי תקופת תצפית ארוכה.

במהלך עבודת התחקיר שלו, היה צופה מרחוק ואחת לכמה זמן מנכיח את עצמו על ידי סימון לייק לתמונות שלי, ולא לאחרונה שפורסמה, אלא לשבע או שמונה תמונות וברגע אחד. שמתי לב לכך, בדיוק כפי שרצה, ותהיתי ביני לביני. אז עוד הסתובבתי בין דירות נטולת כתובת קבועה, והערבים השקטים בזכות המגיפה שבחוץ היו מלאי תשוקה פנימית.


בהתכתבות הראשונה שלנו לא היה אזכור לסקס, לפחות לא כזה שקושר את שנינו. כאחרונת הנשים, תהיתי אם הוא מתחיל איתי, סוף סוף. הוא לא עשה רושם של אדם רגיל מהרגע הראשון, היו בו רבדים רבים, אשר לא לכולם הייתה לי גישה גם ברגעים שרציתי. כשאמרנו לילה טוב הוא שלח שיר.


היא מתארת כיצד הוא זיין אותה בדוגי כאשר אחז בשתי ידיה מאחורי גבה. היא נהנת מזה, גם כשכואב לה, אולי במיוחד כשכואב.


בבוקר שאחרי הוא שלח הודעה, אני חייכתי. בערב התיישבתי על הספה האפורה והלא ממש נוחה, גילגלתי ג'וינט ומשכתי שאכטות מרככות אל ריאותיי. אני נהנת מהרגעים בהם אני נמשכת לעצמי ורואה את הכל דרך פילטר סקסי. הוא שלח הודעה. לאט, לאט הוביל הבחור האינטילגנט את השיחה אשר הפכה לדו שיח המיני אשר חיכה לו.


הדירה ברחוב אוסישקין הייתה לטעמי; המיטה גדולה, המזרון החדש היה נוח להפליא ועל החלון יכולתי לשבת שעות, לשתות קפה ולהאזין למוזיקה. לקח לי רגע להתמסר למה שהוא הציע אך חום גופי המתלהט וההתרגשות אשר נרשמה בין רגליי ומעלה בבטני הכריעו את הכף. רוח נעימה הגיעה מבחוץ, השיחה העמיקה והתהוותה מעצמה ובעזרתנו. משפט ועוד משפט התחברו לשיחה קולחת על חשיפה ופגיעות, על מילים שנכתבו ותמונות שצולמו.

הדלקתי סיגריה. פשטנו בגדים עת התיאורים הפכו גרפים יותר ויותר. התצפיתן הסבלני ידע את העבודה; להוביל בעדינות ולזיין באגרסיביות. אחרי שגמרנו הבנתי שלשם כך התכנסנו; לשם המיינד-פאק ולשם הפאק, וזה היה מקובל עליי. היא מתארת כיצד הוא דוחף לה אצבעות לפה ואז מורח את הרוק שעל אצבעותיו על פניה, וכיצד הוא מחליק את האיבר שלו פנימה עמוק עד כדי דמע. היא נמשכת אליו ונמשכת לזה. הוא מחזיק אותה צמוד אל השיש הקר וחודר אליה מאחור.


הקשר הוירטואלי והגרפי בינינו נמשך תקופה. הוא עבר איתי עוד שתי דירות, אחת מהן הייתה בית הוריי. לילות ישבתי במרפסת מפושקת רגליים, קוראת את המילים המנוסחות היטב ואת התיאורים הציוריים. הנשימות היו מתואמות, הכימיה בלטה ונכחה דרך המסכים הבוהקים. שכבתי איתו, גם אם לא היה לידי. הרגשתי אותו נוגע בי, מוצץ את פיטמותיי, חודר אליי כאשר אני על שולחן העץ במרפסת, שרועה על גבי. שכבתי איתו, גם אם פיזית לא היה לידי, והגמירות שלי היו עמוקות כל כך, רטובות מאוד וליוו אותי דקות ארוכות.


החיבור העמוק עם עצמי דרך ההתכתבויות איתו, הייתה החוויה המשמעותית באמת. גם כאשר עמדתי על ארבע וחדרתי אליי מול המראה בדירה מעל בית הקפה הפושי והפלצני, שההפוך שם היה בינוני והאטידוד היה בתחתית. החיבור אל נעמה המשוחרת התקיים בעוצמה גם כאשר הוא עיכב לי את הגמירה עד כדי עצבים.


כבר עשיתי סקסטינג בחיי, עם אנשים רהוטים יותר ורהוטים פחות, עם כאלה שתיקשרו את סרטי הפורנו שראו בגיל 17 ועם כאלה שהפרנויה השתלטה עליהם ותוך כדי גמירה ביקשו למחוק את כל התמונות והסרטונים. אהבתי לקבל ממנו סרטונים.


היא מתארת כיצד היא נמצאת מתחת לשולחן בין רגליו ומענגת אותו בעוד הוא בפגישת זום. אנחנו התכתבנו עד הקצה, כל אחד במשרד שלו, ואז היה הולך לשירותים ופורק באינטנסיביות שהעבירה רטטים לאורך כל גופי. רציתי שניפגש, הוא העדיף שלא.


מתווה של יחסים, מכל סוג שהוא, מחוייב בשקיפות והסכמה הדדית. אני הסכמתי, וביום בו האישה והבנדנה חזרו באופן מוחלט לחיי גם ביקשתי להפסיק. אולי הפתעתי אותו. בטוח הפתעתי את עצמי. על אותה המיטה בה הוא הגמיר אותי כמה וכמה פעמים מרחוק, עשינו אני והיא את סקס החזרה שלנו.


היצירתיות והליבידו שלי קשורים האחת בשני, ובהתאם לגאות והשפל של מיצי גופי ונשמתי, באה לידי ביטוי היכולת שלי לפלוט מילים על דף. הוא שלח לי תמונות וסרטונים שלו מענג את עצמו, אני שלחתי הקלטות שלי גומרת. אני ישבתי לבד על הספה והוא ירד לי בתאוות אין קץ. היכולת לשחרר ולחוות את עצמי באופן כל כך מלא הייתה ביטוי אמיתי לחופש.


יחסים, מכל סוג שהוא מחוייבים בהסכמה, הראשונה היא בינינו לבין עצמנו. תהיתי מה היה קורה אם היינו נפגשים, אם הכימיה הכל כך מורגשת דרך הצ'אט תתקיים גם במציאות, האם כל התיאורים המפורטים יתגשמו בהרמוניה כפי שנחוו כאשר כל אחד מאיתנו נמצא בצידו השני של מסך. לרגעים תהיתי אם אני חותמת על כל מה שאני מאפשרת לעצמי לעשות, להגיב ולטעום בפלטפורמה התלויה בחבילת אינטרנט. אין לי תשובה סופית.


הליבידו שלי נוכח בעיקר כאשר אני עם עצמי. אני אוהבת להמשך לעצמי ולהרגיש את הדמות הזו אשר מחליקה אצבעות אל בין רגליה ומאפשרת לעצמה לעוף. היא מצייצת על הסקס שלהם, על השעות הארוכות, על סימני הנשיכה, על הכאבים המספקים ומשהו בתיאורים שלה הזכיר לי אותו.


היא סיפרה על שרצתה לחכות לו בדלת הכניסה על הברכיים, וברגע שייפתח את הדלת, היא תוריד את מכנסיו ותחתוניו ותשאוב אל פיה את איברו הזקור.


בפעמיים נוספות שנשאבנו אל תוך השיח המוכר, היה כבר משהו שונה; הזמינות הייתה בעייתית, התיאורים הגרפיים הפכו שטחיים ונקלטו אצלי כאגרסיביים מידי באנרגיה שלהם. בפעם האחרונה אפילו לא גמרתי. גם לא התחרמנתי באמת. התמסרתי לבחינה של הגבולות שלי ובדקתי את יכולת ההפרדה. במערכת יחסים מכל סוג שהוא נדרשת הסכמה. בבוקר שאחרי כתבתי לו שאני לא מוכנה יותר, שזה כבר לא שם. הוא לא הגיב, אבל עדיין מתצפת מרחוק.




137 views0 comments